מגיעים לבקר במיאמי? כאן תתחילו:
אושן דרייב
כשמדמיינים את מיאמי של פעם- מתויירת, שמשית, מלאת עצי קוקוס ומלונות בצבעוניות פסטלית, מדמיינים את אושן דרייב. בתי מלון שנראים כאילו יצאו מסרט רואד טריפ אמריקאי באייטיז, עם שלטי ניאון וברים שמגישים קוקטיילים גדולים מדי, צבעוניים מדי, מתוקים מדי. פארקים מלאים בעצי קוקוס עם גישה לחוף המפורסם של סאות' ביץ', עם ביתני ההצלה הצבעוניים האייקוניים, וכמובן גם הבית של ג'יאני ורסאצ'ה, בו נרצח בתחילת שנות ה90 (אם לא ראיתם את הסדרה עליו, עצרו בבקשה את קריאת הפוסט וגשו לנטפליקס הקרוב למקום מגוריכם).
כן, אושן דרייב היא מעוז התיירות של מיאמי, אבל מעבר במיאמי בלי להגיע לאושן דרייב לא יהיה שלם, כי אושן דרייב היא כל מה שציפינו שמיאמי תהיה.
שווה עצירה: סאות' פוינט פייר, הפינה הדרומית ביותר של אושן דרייב (ושל מיאמי ביץ' בכלל), בה יש מזח עם נקודת תצפית מהממת.
משהו לנשנש: מסעדת סנטוריני (santorini by georgios) נמצאת בתוך מלון מריוט בחלק הדרומי של האושן דרייב, ומהווה אופציה קלילה לנשנוש טעים וכיפי, שלא מכביד על ההסתובבות ועל הכיס.
ווינווד
ווינווד היא השכונה האהובה עלי במיאמי, כלכך אהובה שכשעברנו לכאן חיפשתי לגור כמה שיותר קרוב אליה. אני מוצאת את עצמי מגיעה אליה לפחות פעם בשבוע, וגם בפעם המיליון אמצא בה גרפיטי שעוד לא ראיתי, מסעדה שבה עוד לא אכלתי, ואולי גם איזו חנות מעצבים מגניבה שטרם גיליתי.
אם אושן דרייב היא מעוז התיירות הקלאסית של מיאמי, ווינווד היא בדיוק ההפך- אין שום דבר קלאסי בהוויתה, היא צמחה מתוך האשפתות (ולא כמטאפורה) והפכה לאנדרגאונד שבמיינסטרים, או המיינסטרים של האנדרגראונד, וזה בדיוק מה שיפה בה- היא לא מתחנחנת, היא מלוכלכת וצבעונית ומשוגעת, היא בולטת בזכות הייחוד שלה ולא בזכות יופי במובן הקלאסי או ניסיון להיות קלה לעיכול. ואיכשהו זה עובד- אין תייר שמגיע למיאמי ולא עובר בה.
טיפ של מקומית: לכו לאיבוד. החלק הסגור של ווינווד וולס אמנם סופר מרשים, אבל האמנות הכי מדהימה נמצאת בין הסמטאות, בין דוכן אוכל משונה לחנות עיצוב מקומית.
וילה ויסקאיה
כשנכנסתי לווילה ויסקאיה משהו בחיווט הלוקיישן של המוח שלי קצת הלך לאיבוד. קו המים התכול והצמחיה הירוקה הבוהקת שבגנים הם לגמרי פלורידה, אבל הווייב הכי אירופאי קלאסי- קצת איטליה, קצת יוון, קצת פסטליות אוקראינית, קצת איך לעזאזל הגעתי לפה. ואני לגמרי מתה על זה.
כשאמריקה מרגישה לי כבר קצת טו מאץ'- מוגזמת מדי, מוחצנת מדי, מזויפת מדי, אני רוצה להזכר קצת באותנטיות האירופאית, הארכיטקטורה הנוסטלגית- וילה ויסקאיה מספקת לי מעין בריחה קצרה ליבשת הקרירה והאהובה עלי כלכך.
מדובר במוזיאון יפייפה ופוטוגני להחריד, ולחלוטין אפשר להתאהב בו גם בלי הרומנטיקה הדמיונית שלי (הרקולס ואני בירח דבש בריביירה האיטלקית, או משהו כזה) אבל לחלום אף פעם לא הזיק.
אם כבר אתם שם… תנו קפיצה לקוקונט גרוב. שכונה כיפית ומגניבה, בה יש סניפים של כמה מהמסעדות ובתי הקפה האהובים עלי במיאמי (בנוסף, כמובן, לחנויות יד שניה, חנויות ספרים קסומות ובוטיקים מיוחדים).
ליטל הוואנה
לטס פייס איט- לקרוא לאזור ספציפי במיאמי ליטל הוואנה זה קצת רמאות, כי מיאמי כולה היא ביג הוואנה עם ליטל אמריקה. הווייב של העיר, האוכלוסיה, המוזיקה, השפה- מיאמי היא מובלעת דרום-מרכז אמריקאית בתוך ארצות הברית. ועדיין, ב-calle ocho, כלומר רחוב 8, יש משהו כמעט אותנטי- החל מסנדוויצ'יות קובניות, אמפנדס וקובה ליברה כמשקה המקומי ועד לריקודי סלסה וזמרים לטיניים בכל מסעדה, בר או פינת רחוב.
איך ומתי- בצהרי היום די מת שם, ולכן ממליצה להגיע בערב ובמיוחד בסופ"ש בשביל לקבל את החוויה הלטינית במלואה. בנוסף, הבר-מסעדה האייקוני (שנפתח בשנות ה30 של המאה הקודמת!) ball and chain מציע שיעורי סלסה חינמיים. שווה בדיקה.
עוד על מיאמי תוכלו למצוא בהיילייטים ובפיד באינסטגרם
על ארט באזל מיאמי תוכלו לקרוא כאן
