על קורונה, אינסטגרם ורילוקיישן- האם יש מקום לקהילות ב2020?

המילה השחוקה ביותר בסושיאל מדיה בשנת 2019 הייתה קהילה. ממילה עוצמתית, שמתארת תחושת קרבה אמיתית שמאחדת בין אנשים שמאמינים בעקרונות משותפים, מטרות משותפות- הפכה המילה קהילה למעוררת סלידה ואפילו מעט ציניות ברגע שהיא נשמעת בחלל.
רילוקיישן למיאמי ארצות הברית ישראלים באמריקה תקופת הקורונה

יתכן שהמילה הזו הפכה כל כך מאוסה, שגם היקום החליט שאינאף איז אינאף, ושלח אותנו ב2020 לשבת בביתנו, לבד, בחושך, כשכל אינטרקציה חברתית שיש לנו מבוססת על האינסטגרם.

אז כשהקורונה דפקה על דלתנו, וגרמה לנו להאמין שכוחה של קהילה הוא גם להתנתק מאנשים, מצאתי את עצמי תוהה (הו שלום לקארי בראדשו) – האם קהילות עדיין רלוונטיות ב2020? האם בעולם של סושיאל דיסטאנסינג יש מקום לקהילתיות? ואיך בכלל זה קשור לרילוקיישן?

רילוקיישן למיאמי ארצות הברית ישראלים באמריקה תקופת הקורונה
לינקולן רואד, הרחוב התיירותי והעמוס ביותר במיאמי ביץ', שומם ועזוב.

כשהגיעה הקורונה, אחרי שלב הסקפטיות, הגיע באופן בלתי נמנע שלב החששות.

הייתי בדיוק שנה לתוך הרילוקיישן, ואולי דקה וחצי אחרי שהכל סביבי מתחיל לתפוס צורה, להיכנס למסלול. ופתאום, לא רק סביבי, אלא ממש היקום כולו קורס.

תקופת הקורונה גרמה לענן של חוסר ודאות לרחף מעל ראשי כולנו, אפילו של היציבים והמיושבים מבינינו (אתם יודעים בדיוק מי אתם, אלה שיודעים מגיל שלוש מה ירצו להיות כשיגדלו, עם היומן הממורקר והטו דו ליסט המהודק). חווית הרילוקיישן כשלעצמה היא תקופה שעוקרת אותך מהמוכר והידוע, והצירוף של השתיים גרם לי לתחושת תלישות בלתי נמנעת, ניתוק, ובעיקר המון בלבול.

כל פיסת ודאות שהייתה החלה להיטשטש- העבודה, הסביבה, החברים, הכל לאט לאט החל להתערער.

רילוקיישן במיאמי ארצות הברית ישראלים באמריקה תקופת הקורונה

אבל האדם הוא יצור סתגלן הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, או לפחות מצליחים לתת לעצמנו קרדיט.

וכשאנחנו מרגישים שהכל סביבנו משתנה, אנו מתחילים לחפש את המקומות החדשים שבהם אנחנו מרגישים בנוח. מנסים ליצור עבורנו את המרחב שישרה בנו את הביטחון לו אנו הכי זקוקים בתקופה הזויה כל כך, וגם את האנשים שאותם אנחנו רוצים במרחב הזה, אלה שאתה מוכן קצת להסתכן כדי לראות אותם, כי קורונה זה לא נעים אבל איבוד השפיות מסוכן אפילו יותר.

אותם אנשים שיפיגו את הבדידות בימים של ריחוק חברתי, שיעזרו להסתגל למצב או לפחות לסיים בקבוק של יין (ולרקוד על המרפסת. כל אחד והעדפותיו).

רילוקיישן במיאמי ארצות הברית ישראלים באמריקה תקופת הקורונה כל מה שצריך לדעת על מעבר לארה"ב
הטיילת של סאות' ביץ', מיאמי

ודווקא בתקופה של ריחוק חברתי אתה מתחיל להבין, שאתה יכול ליצור סביבך קהילה, לא משנה איפה אתה נמצא בעולם. שדווקא בתקופה שבה מרחק מציל חיים, הקרבה מצילה אותך לא פחות.

שקהילתיות אמיתית לא נמדדת באם נולדת אליה או גדלת בה, וגם לא במרחק פיזי או מרחבים וירטואלים, ובטח לא כי איפלואנסרית הגדירה אותה ככזו (ושלחה אותנו לרכוש באסוס, על הדרך). 

בנדיקט אנדרסון טבע מונח בתחום התקשורת, וקרא לו "קהילה מדומיינת"- קהילה שנוצרת על פי תחושת שייכות מסוימת, למרות שכל חבריה בכלל לא מכירים ביניהם. כוח מניע פנימי שהוא כל כך חזק, שאין לנו בכלל צורך לראות או להכיר בשמות את כל חברי הקהילה שלנו כדי להרגיש את החיבור הזה- חיבור סביב מטרה משותפת, אג'נדה, סיפור. הקהילה היא מה שגורם למאות אלפים בארה"ב לכאוב את מותו של אחד, ג'ורג' פלויד, ולהצביע ברגליים על הצורך בשינוי. היא מה שגורם גם היום, גם בארץ, לאלפים לצאת ולצעוק את כאבם אל מול הממסד. 

כי בתכלס, כבר למדנו שאנחנו יכולים להסתדר לבד. אנחנו יכולים לעשות הכל בעצמנו אם זו הדרך בה נבחר, אבל התחושה שאנו משתייכים למשהו גדול מאיתנו, היא הסיבה שגם ב2020 אנחנו זקוקים לקהילות סביבנו, לא פחות ממה שהיינו צריכים אותן בעבר- רק שהיום אנחנו בוחרים אותן באופן מודע יותר, זהיר יותר, ואולי אפילו למדנו שאם קרבה פיזית יכולה להיות מזיקה, קרבה מנטלית יכולה להיות רעילה לא פחות. 

רילוקיישן במיאמי ארצות הברית ישראלים באמריקה תקופת הקורונה כל מה שצריך לדעת על מעבר לארה"ב
🖤ALL I NEED IS YOU

עוד על חווית הרילוקיישן תוכלו לקרוא כאן

אהבת את הפוסט?
הנה עוד כמה מומלצים

רילוקיישן למיאמי ארצות הברית ישראלים באמריקה תקופת הקורונה

על קורונה, אינסטגרם ורילוקיישן- האם יש מקום לקהילות ב2020?

המילה השחוקה ביותר בסושיאל מדיה בשנת 2019 הייתה קהילה. ממילה עוצמתית, שמתארת תחושת קרבה אמיתית שמאחדת בין אנשים שמאמינים בעקרונות משותפים, מטרות משותפות- הפכה המילה קהילה למעוררת סלידה ואפילו מעט ציניות ברגע שהיא נשמעת בחלל.

להמשך הפוסט>>
וויקי וואצ'י חופשה בצפון מערב פלורידה מקומות ששווה לסוע אליהם פלא תבל

וויקי וואצ'י זו לא קללה בסווהילית, זה המקום היפה ביותר בפלורידה

יש את המקומות האלה, שהשם שלהם פשוט קופץ לך בכל מקום. מקומות שתשמע עליהם שוב ושוב ושוב, תתייק לעצמך במוח, והם הראשונים שיקפצו לך ברגע שתהיה הזדמנות לחופשונת.

אחד היעדים בפלורידה ששמעתי עליהם הכי הרבה, והתמונות שלו הכי קרצו לי, היה נהר הוויקי וואצ'י.

להמשך הפוסט>>
חתונה בקורונה בזום רילוקיישן בארה"ב

כלה אורבנית טורבו

הפוסט הבא הוא לא מדריך לארגון חתונה תוך יומיים, הוא גם לא איך לצלוח חתונה דרך הזום. זה סיפור פשוט על מגפה עולמית, רילוקיישן לצידו השני של העולם, ואהבה ענקית בין שני אנשים, שלפעמים גם גורמת להם לעשות דברים ממש מטומטמים.

להמשך הפוסט>>

גן עדן על מפרץ מקסיקו- וולקאם טו נייפלס, פלורידה

בפעם הראשונה שהגעתי לנייפלס, הציפייה שלי לא הייתה בשמיים. קצת ים, קצת שמש, קצת צ'יל. 

בפעם השניה כבר הצלחתי לקלוט את הייחוד של העיר, והתחלתי לתהות אולי שווה מדי פעם לחזור למוכר והידוע.

בפעם השלישית והרביעית, כבר הבנתי שנייפלס היא יעד הגו-טו שלי לקוויק גטאוואי מהעיר, היעד האולטימטיבי לברוח אליו.

אבל כשחושבים על זה ברצינות לרגע- איך אפשר שלא?

להמשך הפוסט>>

רודוס למתקדמים- חופשת לייפסטייל באי היווני

הנה פרט טריוויה שכנראה לא ידעתם עלי- במשך שלוש שנים גרתי און אנד אוף ברודוס.

כן כן, האי היווני המוכר, אליו מגיעים אלפי ישראלים כל שנה, הפך עבורי לבית שני. הייתי נשלחת אליו לעבודה שנה אחר שנה לקבל את הטיסות הישראליות שמגיעות לאי, בעיקר כי זהו היעד המועדף על ישראלים ביוון ובכלל.

להמשך הפוסט>>
סגירת תפריט