אל הרילוקיישן ומעבר לו

אחת ההחלטות הגדולות שלקחתי בחיים הייתה ההחלטה על המעבר לארצות הברית. השינוי היה עצום, והיה מלווה בלא מעט קשיים, במשברים אינספור, אבל גם בגילוי עצמי עצום, חוויות משוגעות ומעצימות, ולא מעט התמודדויות שאליהן כלל לא ציפיתי. אז איך בכלל הגעתי לרילוקיישן? ולמה?

מאז שהשתחררתי מהצבא, הרגשתי שהייתי חייבת להתנתק קצת מהמציאות בארץ. חיפשתי משהו שונה, חיפשתי לצאת מהקופסא, חיפשתי לראות עולם, אולי אפילו קצת לברוח. רחוק יותר, גדול יותר, משוגע יותר. זה התחיל בתקופה קצרה של עגלות (הייתי ממש גרועה בזה), שהובילה לחיפוש עבודה יציבה יותר, וכך הגעתי לאלעל. הייתי טסה לתקופות של כמה חודשים בכל פעם, חיה את המקום החדש כמעט כמו מקומית, וממשיכה הלאה. בודפשט, בוקרשט, סופיה, יוון- כולן היוו עבורי בית לתקופה.

אחרי תקופה ארוכה באלעל קיבלתי (יחד עם רואי, בן הזוג שלי) הצעה לרילוקיישן במיאמי. זה היה נשמע מושלם- בחלומי הייתי קארי בראדשו גרסת מיאמי, מתופפת באלגנטיות על עקבי הצ'וז שלי (במציאות, לא אלך על עקבים גם אם חיי תלויים בזה), סוחבת ערימת שקיות של גוצ'י ואוף וואייט (לו היו קיימים בתחילת שנות האלפיים, כמובן), יושבת לבראנץ' עם מימוזות עם החברות השיקיות שלי ונכנסת לראש רשימת מוזמני VIP לכל פתיחה אפשרית, שכן בחלומי אני בלוגרית בעלת טור בניו יורקר המקומי.

החלום האמריקאי מעבר לארצות הברית

וכמובן, החיים עצמם מורכבים הרבה יותר מאשר אותו חלום אמריקאי.

התקופה של הרילוקיישן לארה"ב הוציאה אותי הרחק מאזור הנוחות שלי בכל תחומי החיים. אם בחלומי דמיינתי עצמי עם שקיות של דיור, במציאות בקושי הצלחתי לסגור את החודש, עם שכר דירה כפול מבארץ. החברות השיקיות לא היו בחודשים הראשונים שלי כאן, ונאלצתי להתמודד עם בדידות אינסופית, תחושת זרות שמעולם לא חשתי בעבר. ולגבי הבלוג? וול, אם מישהו מקוראיי מכיר את עורך מגזין מיאמי אני אשמח לחיבור בינינו.

רילוקייישן למיאמי ארה"ב

כל התקופה הזו, שבה אני עוברת משבר זהות טוטאלי, התגובות באינסטגרם הראו בדיוק אחרת. "את חיה את החלום!" היו אומרים לי, "החיים שלך מושלמים". התמונות המפולטרות לאינסטגרם לא הראו את הבדידות העצומה שחוויתי, את המרחק מכל אהוביי, את הקושי למצוא את עצמי כאן. הערות על החיים הכביכול מושלמים שלי רק העצימו אצלי את הדיסוננס- אם אני לא מוצאת את עצמי כאן, איפה אמצא את עצמי? לאן פניי מכוונות? ובכלל, כמה חלשה אני אם אני מתקשה בשינוי כה פשוט?

כמו כל דבר בחיים, השינוי לוקח זמן. זה היה עניין של בחירה- בכל רגע פנוי שהיה לי חקרתי את המקום החדש שאליו עברתי. מצאתי כאן פינות מיוחדות אהובות, חברים חדשים, חיים חדשים. בתי קפה מגניבים לכתוב בהם (ועליהם), אירועי נטוורקינג (באף אחד מהם לא מצאתי את עורך מיאמי מגזין, אגב), מוזיאונים, פארקים. חיפשתי חיים שיראו לי טוב גם מחוץ לכותלי האינסטגרם הארור.

כמובן שכל ביקור בארץ הוא שמחה מהולה בעצב- געגועים לחיים שכאן, געגועים לחיים ששם, געגועים לכל מה שבאמצע. אבל החיים, כמו שכבר השכלנו להבין, אינם מפולטרים בפילטר ורדרד ודאסטי של טיפאניס. מיאמי אינה רק דקלים וים כחול, והמשברים הקטנים, אלו שהופכים כל חוויה למשמעותית הרבה יותר, אלו הם הרגעים שבסוף לא עולים לפיד (לרוב גם לא לסטורי).

רילוקיישן לארה"ב מיאמי פלורידה ארצות הברית אמריקה

אהבת את הפוסט?
הנה עוד כמה מומלצים

רילוקיישן למיאמי ארצות הברית ישראלים באמריקה תקופת הקורונה

על קורונה, אינסטגרם ורילוקיישן- האם יש מקום לקהילות ב2020?

המילה השחוקה ביותר בסושיאל מדיה בשנת 2019 הייתה קהילה. ממילה עוצמתית, שמתארת תחושת קרבה אמיתית שמאחדת בין אנשים שמאמינים בעקרונות משותפים, מטרות משותפות- הפכה המילה קהילה למעוררת סלידה ואפילו מעט ציניות ברגע שהיא נשמעת בחלל.

להמשך הפוסט>>
וויקי וואצ'י חופשה בצפון מערב פלורידה מקומות ששווה לסוע אליהם פלא תבל

וויקי וואצ'י זו לא קללה בסווהילית, זה המקום היפה ביותר בפלורידה

יש את המקומות האלה, שהשם שלהם פשוט קופץ לך בכל מקום. מקומות שתשמע עליהם שוב ושוב ושוב, תתייק לעצמך במוח, והם הראשונים שיקפצו לך ברגע שתהיה הזדמנות לחופשונת.

אחד היעדים בפלורידה ששמעתי עליהם הכי הרבה, והתמונות שלו הכי קרצו לי, היה נהר הוויקי וואצ'י.

להמשך הפוסט>>
חתונה בקורונה בזום רילוקיישן בארה"ב

כלה אורבנית טורבו

הפוסט הבא הוא לא מדריך לארגון חתונה תוך יומיים, הוא גם לא איך לצלוח חתונה דרך הזום. זה סיפור פשוט על מגפה עולמית, רילוקיישן לצידו השני של העולם, ואהבה ענקית בין שני אנשים, שלפעמים גם גורמת להם לעשות דברים ממש מטומטמים.

להמשך הפוסט>>

גן עדן על מפרץ מקסיקו- וולקאם טו נייפלס, פלורידה

בפעם הראשונה שהגעתי לנייפלס, הציפייה שלי לא הייתה בשמיים. קצת ים, קצת שמש, קצת צ'יל. 

בפעם השניה כבר הצלחתי לקלוט את הייחוד של העיר, והתחלתי לתהות אולי שווה מדי פעם לחזור למוכר והידוע.

בפעם השלישית והרביעית, כבר הבנתי שנייפלס היא יעד הגו-טו שלי לקוויק גטאוואי מהעיר, היעד האולטימטיבי לברוח אליו.

אבל כשחושבים על זה ברצינות לרגע- איך אפשר שלא?

להמשך הפוסט>>

רודוס למתקדמים- חופשת לייפסטייל באי היווני

הנה פרט טריוויה שכנראה לא ידעתם עלי- במשך שלוש שנים גרתי און אנד אוף ברודוס.

כן כן, האי היווני המוכר, אליו מגיעים אלפי ישראלים כל שנה, הפך עבורי לבית שני. הייתי נשלחת אליו לעבודה שנה אחר שנה לקבל את הטיסות הישראליות שמגיעות לאי, בעיקר כי זהו היעד המועדף על ישראלים ביוון ובכלל.

להמשך הפוסט>>
סגירת תפריט