זה מתחיל כמו וידוי אז פשוט אוציא את זה: הסיבה שערים כמו קייב עושות לי את זה היא די מוזרה- הן גורמות לי להרגיש כמו כריסטופר קולומבוס. פריז מושלמת ואין כמו ניו יורק, אבל אין כמו ההרגשה שאני במקום זר לחלוטין, ולא באותו מקום שכולם כבר חוו וראו באלפיים זוויות שונות באינסטגרם (כן טיימס סקוור, אני מדברת עליך). בתסריט של הסרט שבו אני חיה זה מושלם- אני מגיעה לעיר זרה, אף אחד מעולם לא היה שם, ולי רק נותר לגלות את הפנינה החבויה הזו בעולם.